בשנת 2002 הייתה מ' במעקב היריון אשר הוגדר כתקין. בחודש התשיעי להריון, מ' פנתה לרופאת הנשים בקופ"ח ודיווחה על ירידה משמעותית בתנועות העובר. מ' לא הופנתה מיידית לחדר מיון חרף תלונותיה על ירידה משמעותית בתנועות העובר ומיעוט מי שפיר. עם הגעתה לביה"ח, התלוננה על ירידה משמעותית בתנועות העובר ולאחר המתנה של למעלה משעה וחצי חוברה למכשיר המוניטור. רק לאחר 40 דקות של ניטור עוברי ובאיחור ניכר ממועד הגעתה לביה"ח, פנה הצוות הרפואי אל מ' לצורך פיענוח הניטור אשר הדגים מצוקה עוברית קשה והורה על ביצוע ניתוח קיסרי בדחיפות. חרף הדחיפות הניתוח בוצע לאחר התמהמהות של לא פחות 50 דקות יקרות מפז ומ' ילדה את בנה ד' כשהוא סובל מתשניק קשה.כתוצאה מכך, ד' סובל ממכלול לקויות רפואיות ותפקודיות קשות מאז לידתו.
משרדנו הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המוסד הרפואי בגין רשלנותו בטיפול במ' ועל כך שלא הפנה את מ' בדחיפות, כבר בבוקר הלידה, לניתוח קיסרי דחוף, אשר היה מונע את התשניק ואת מצבו הרפואי הסבוך והקשה של ד'. לאחר הליך של גישור בין משרדנו לבין המוסד הרפואי, שולם להוריו של ד' סך של 2,000,000 ₪, זאת מעבר למאות אלפי ₪ אשר שולמו ומשולמים להם על-ידי המוסד לביטוח לאומי.
