תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 קובעת, באילו מקרים ניתן יהיה לצרף נכויות של נפגע עבודה שנגרמו לו כתוצאה מפגיעות שונות, כך שדרגת הנכות הסופית שתתקבל הינה אותה דרגה שהייתה נקבעת לו, אילו מכלול נכויות היו נגרמות כתוצאה מתאונה אחת.

על מנת שתתקבל תביעה לצירוף נכויות, על הנפגע בעבודה לעמוד במספר תנאים, כפי שיוסבר על-ידי עורך דין ביטוח לאומי:

1. ירידה בהכנסות: על הנפגע להוכיח שכתוצאה מנכויותיו, קיימת ירידה של 50% או יותר בהיקף הכנסותיו. לשם כך, נערכת השוואה בין הכנסתו הממוצעת של הנפגע ב-12 החודשים שקדמו להגשת התביעה לצירוף הנכויות, לבין הכנסתו הממוצעת ברבעון טרם התאונה שלפניה השתכר בשכר הגבוה ביותר.
2. גובה אחוז הנכות שיתקבל כתוצאה מצירוף הנכויות: יש צורך, כי צירוף הנכויות יוביל לנכות כוללת אשר תביא לזכאות לקצבה חודשית, להבדיל ממענק. כלומר, הדרישה היא, שכתוצאה מהצירוף – תעמוד נכותו של הנפגע בשיעור של לפחות 20% לצמיתות.
לחילופין, במידה וצירוף הנכויות יוביל לנכות כוללת בשיעור 65% ומעלה, קיימת אפשרות לועדה הרפואית לקבוע דרגת נכות בגובה 100%, במידה ויוכיח כי עקב נכותו, נמנע מהנפגע כל סיכוי לעבודה (כאמור בתקנה 16).

נביא מקרה לדוגמא בו קיימת חשיבות רבה לתקנה 12:

מבוטח אשר נפגע בשתי תאונות עבודה, בתאונה האחת נקבעו לו 10% לצמיתות, ובתאונה השניה נקבעו לו 15% לצמיתות. במצב שכזה, קיבל אותו נפגע עבור כל אחת מהתאונות מענק חד פעמי בלבד. במידה ותאושר לו תביעה לצירוף נכויות, תעמוד נכותו על 24% (23.5%), ובמצב זה, יקבל קצבת נכות לצמיתות!
יש לשים לב, כי במהלך הדיון בתקנה 12, רשאית הועדה אף לדון בתקנה 15, ובכך להגדיל עוד יותר את אחוז נכותו הסופי של הנפגע.[